רש"י על בבא מציעא נ״ט א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא נ״ח ע״ב:י״ג רש"י על בבא מציעא נ״ט ע״א:ג׳ »

1 נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיָּבוֹא עַל סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ, וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים. מְנָא לַן? מִדְּדָרֵשׁ רָבָא, דְּדָרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ... קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁאִם הָיוּ מְקָרְעִים בְּשָׂרִי, לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת לָאָרֶץ.

פירוש רש"י על בבא מציעא נ״ט א:א׳

1 כדדרש רבא - דטובה מעשה של דוד ובת שבע משלהם וספק אשת איש היא שהיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת שאם ימות שתהא מגורשת מעכשיו ולא תיזקק ליבם וכל אותן הימים היא ספק מגורשת אם מת מגורשת מתחילה ואם לא מת לא נתגרשה:

2 ובצלעי - בשביל אשתי זו שמתחילה חטאתי בה כמו בראשית ב ויבן את הצלע: שמחו ונאספו:

3 קרעו ולא דמו - אם קרעוני לא מצאו דם:

« רש"י על בבא מציעא נ״ח ע״ב:י״ג רש"י על בבא מציעא נ״ט ע״א:ג׳ »